מוצא המינים לפי תיעוד המאובנים: בריאה
The Origin of Species According to The Fossil Record: Creation
תיאורית האבולוציה טוענת שהמינים החיים על פני האדמה נוצרו כולם מאב קדמון משותף, באמצעות סדרות של שינויים זעירים. אם להציג את התיאוריה בדרך אחרת, מינים חיים אינם נבדלים זה מזה על ידי הבדלים מוחלטים, כי אם מציגים רציפות פנימית. על אף כל אלה, תצפיות ממשיות על הטבע מלמדות שרציפות זו, כנטען, איננה קיימת במציאות. עולם החי מורכב מקטגוריות שונות של יצורים שהבדלים עצומים וברורים מבחינים ביניהן. רוברט קארול (Carroll ), מומחה בחקר מאובנים של בעלי החוליות, מודה בכך בספרו "דפוסים ותהליכים של אבולוציית בעלי החוליות":
"אף על פי שמספר כמעט בלתי נתפס של מינים מאכלס כיום את כדור הארץ, אין הם יוצרים מגוון רצוף של צורות ביניים שקשה מאוד להבחין ביניהן. במקום זאת, כמעט כל המינים ניתנים לזיהוי כמשתייכים למספר מוגבל יחסית של קבוצות עיקריות נפרדות בבירור..."1
אבולוציה היא תהליך שהתרחש כביכול בעבר, ותגליות מאובנים משמשות מקור מדעי יחיד שבכוחו לספר לנו על ההיסטוריה של החיים. פייר פול ג?ר?ס?ה (Grasse ) אמר את הדברים הבאים בנושא זה:
"נטורליסטים חייבים לזכור שתהליך האבולוציה מתגלה רק דרך צורות מאובנים...רק פליאונטולוגיה יכולה לספק להם את ראיות האבולוציה ולחשוף את מהלכה או את מנגנוניה."2
על מנת שתיעוד המאובנים ישפוך אור על נושא זה, עלינו להשוות בין ההשערות הנגזרות מתיאורית האבולוציה לבין תגליות המאובנים הממשיות. בהתאם לתיאוריה, כל היצורים החיים הם צאצאי צורות שונות של "אבות קדמוניים". מין חי שהיה קיים בעבר, הפך בהדרגה למין אחר, ובדרך זו הופיעו כל המינים הקיימים כיום. לפי התיאוריה, מעברים אלו התרחשו באיטיות על פני מאות מיליוני שנים והתקדמו בשלבים. אם אכן כך התרחש, כמויות אינספור של "צורות ביניים" היו חייבות להופיע ולהתקיים לאורך התהליך הממושך של המעבר הנדון. אחדות מביניהן היו לבטח משתמרות כמאובנים.
למשל, היו צריכים להימצא יצורים שחציים דג וחציים דו-חי, כאלה שנושאים עדיין במאפיינים דמויי דג אך גם רכשו מאפיינים מסוימים של דו-חיים. באותו אופן, היו חייבים להתגלות זוחלים-ציפורים בעלי מאפיינים בו-זמניים של עופות ושל זוחלים. מאחר שיצורים אלו התקיימו בתהליך מעבר, הם בהכרח היו פגומים, לקויים ומעוותים. יצורים משוערים אלו, שנטען שהתקיימו בעבר הרחוק, מוכרים כ"צורות מעבר".
אם מין חי כלשהו מסוג זה אכן התקיים, אזי מספר פרטיו אמור היה להיות בטווח המיליונים, או אפילו המיליארדים. שפע של עקבות שהשאירו אחריהם היה אמור להימצא בתיעוד המאובנים, משום שמספר צורות המעבר חייב להיות רב אף יותר ממספר מיני בעלי החיים הידועים כיום. השכבה הגיאולוגית צריכה להיות מלאה בשרידים של צורות ביניים מאובנות. דארווין עצמו הודה בכך, כפי שכתב בספרו "מוצא המינים":
"אם התיאוריה שלי נכונה, זני ביניים רבים מספור, הקושרים את כל המינים מאותה קבוצה יחד בסמיכות הגדולה ביותר, ללא ספק היו צריכים להתקיים...ראיות, אם כן, של צורתם הקודמת היו יכולות להתגלות רק בין שרידי המאובנים."3
אפילו דארווין עצמו היה מודע להיעדר צורות מעבר שכאלה, וראה בכך את אבן הנגף העיקרית בתיאוריה שלו. זוהי הסיבה לכך שכתב את הדברים הבאים בספרו, בפרק שכונה "קשייה של התיאוריה":
"...אם מינים היו צאצאים של מינים אחרים בשינויים הדרגתיים דקים ובלתי מורגשים, מדוע איננו רואים בכל מקום צורות מעבר רבות מספור? מדוע הטבע כולו אינו שרוי באי סדר, במקום המינים המוגדרים היטב כפי שאנו רואים?...ברם, לפי תיאוריה זו, היו צריכות להתקיים צורות מעבר רבות מספור, מדוע אם כן איננו מוצאים אותן משובצות באין ספור מקומות בתוך קליפת כדור הארץ?...מדוע אין התצורות והשכבות הגיאולוגיות מלאות כולן בחוליות ביניים אלו? הגיאולוגיה לבטח אינה חושפת כל שרשרת אורגאנית הדרגתית שכזו ; ועובדה זו, אולי, מזינה את ההתנגדות המובנת והחמורה ביותר כנגד התיאוריה שלי."4
ההסבר היחיד שהציע דארווין כנגד קושי היה הטיעון שתיעוד המאובנים בתקופתו היה בלתי מספק. הוא טען שכאשר תיעוד המאובנים ייחקר לפרטי הפרטים, לבטח יתגלו החוליות החסרות.
תיעוד המאובנים עשיר במידה מספקת
נוכח היעדר צורות הביניים, טען דארווין לפני 140 שנה, שהן אמנם אינן זמינות בשעתו, אולם בעתיד יצליח מחקר חדש, לבטח, לחשוף אותן. האומנים? אם לנסח את השאלה בדרך אחרת, לאחר בחינת תוצאות כל חקר המאובנים שנערך עד כה, האם עלינו להודות בכך שצורות ביניים מעולם לא התקיימו - או שעלינו להמשיך ולהמתין לתוצאות של חפירות נוספות?
התשובה לשאלה זו תלויה, כמובן, במידת עושרו של תיעוד המאובנים שכבר זמין בימינו. סקירת הנתונים הפליאונטולוגיים מלמדת שתיעוד המאובנים עשיר באופן יוצא מן הכלל, והוא כולל מיליארדים של דוגמאות מאובנים טיפוסיות שהושגו מאזורים שונים בעולם.5
|
דג גרם מאובן שגילו מתוארך ל-210 מיליון שנה בקירוב.
צפרדע מאובנת, 53 עד 33.7 מיליון שנה.
|
|
מאובן עכביש, 355 עד 295 מיליון שנה.
מאובן צב רך-שריון, כ-300 מיליון שנה.
|
|
מאובן ממשפחת קווצי עור (כוכב ים) שגילו המתוארך 135 מיליון שנה.
סרטן מאובן, 55 עד 35 מיליון שנה.
|
על יסוד חקירת מאובנים אלה, זיהו מומחים כ-250 אלף מינים שונים, שרבים מביניהם מוכיחים דמיון הדוק ביותר ל-1.5 מיליון המינים החיים כיום.6 (מתוכם, מספר החרקים מגיע למיליון). עדיין, בין אינספור דוגמאות מאובנים טיפוסיות אלו, מעולם לא נתגלתה שום צורת ביניים משוערת כלשהי. מאחר שתיעוד המאובנים העשיר העלה חרס, אין להעלות על הדעת שצורות ביניים כלשהן יתגלו בעתיד בחפירות חדשות.
ט. נוויל ג'ורג' (George ), פרופסור לפליאונטולוגיה באוניברסיטת גלזגו, הודה בכך עוד לפני שנים רבות:
"כבר אין עוד צורך להצטדק על דלות תיעוד המאובנים. במובנים מסוימים, הוא נעשה עשיר בדרגה שכמעט לא ניתן להשתלט עליו, והתגליות מקדימות את האינטגרציה...אף על פי כן, תיעוד המאובנים ממשיך להיות מורכב בעיקר מפערים."7
כל היצורים החיים והצמחים אשר על פני כדור הארץ החלו להתקיים בפתאומיות, עם כל מאפייניהם המורכבים והעילאיים. במילים אחרות, הם נבראו. אין אף לא ראיה מדעית אחת המציעה שהיצורים החיים והצמחים התפתחו האחד מן השני, כפי שטוענים אבולוציוניסטים. |
ניילס אלדריג' (Eldrege ), פליאונטולוג ידוע ומנהל המוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע, ציין כי טענתו של דארווין ש"תיעוד המאובנים לוקה בחסר, וזו הסיבה שאיננו מוצאים כל צורות מעבר" משוללת תוקף:
"הקפיצות בתיעוד וכל הראיות הקיימות מוכיחות שהתיעוד אמיתי: הפערים שאנו מבחינים בהם [בתיעוד המאובנים] משקפים אירועים אמיתיים בהיסטוריה של החיים - ולא תוצר מלאכותי של תיעוד מאובנים דל."8
רוברט ווסון (Wesson ), ציין בספרו "מעבר לברירה טבעית" משנת 1991, שהפערים בתיעוד המאובנים הם ממשיים ויסודיים:
"מכל מקום, הפערים בתיעוד הם ממשיים. היעדר תיעוד של הסתעפות משמעותית כלשהי הוא מהותי מאוד. מינים לא משתנים או כמעט לא משתנים, לאורך תקופות ארוכות...סוגים מעולם לא הראו התפתחות למינים או לסוגים חדשים, אלא רק החלפה של אחד על ידי אחר, והשינוי הוא פתאומי פחות או יותר."9
הטיעון שהועלה לפני 140 שנה כי "לא נתגלו עדיין צורות מעבר אך הן יתגלו בעתיד", איננו בר הגנה כיום. תיעוד המאובנים עשיר במידה מספקת כדי להעיד על מוצא החיים, והוא חושף תמונה מדויקת ומפורשת: מינים שונים הופיעו, כולם, בפתאומיות, באופן בלתי תלוי זה ובכל מבניהם השונים. שום "צורות מעבר" מתפתחות דמיוניות לא התקיימו ביניהם.
עובדות שנחשפו על ידי תיעוד המאובנים
מהו המקור ליחסי ה"אבולוציה-פליאונטולוגיה" שנטמעו בתת ההכרה של החברה? מדוע בכל פעם שמאוזכר תיעוד המאובנים, רוב האנשים מניחים מראש שקיים קשר ברור וחיובי בינו ובין התיאוריה של דארווין? תשובות לכך מוצגות במאמר שפורסם במגזין "מדע":
מאובן זחל בן 24 מיליון שנה, משובץ בענבר, הוא הוכחה לכך שזחלים היו קיימים מאז ומתמיד בדיוק באותה צורה - ומעולם לא עברו תהליך של אבולוציה.
גולם צרצר, 50 עד 45 מיליון שנה.
|
"למרבה הצער, מדענים מיומנים רבים מחוץ לביולוגיה האבולוציוניסטית ולפליאונטולוגיה קיבלו בטעות את הרושם שתיעוד המאובנים הוא הרבה יותר דארוויניסטי מכפי שהוא באמת. קרוב לוודאי שהדבר נובע מפישוט יתר בלתי נמנע, שמאפיין מקורות משניים: ספרי לימוד ברמה בסיסית, מאמרים פופולאריים למחצה וכיוצא בזה. נוסף על כך, מעורבת בדבר, קרוב לוודאי, גם תקוות שווא כלשהי. בשנים שלאחר תקופתו של דארווין, קיוו חסידיו לגלות ממצאים צפויים. באופן כללי, התקדמות זו לא הושגה, אך האופטימיות ממאנת לגווע, וכמה פנטסיות צרופות הסתננו לתוך ספרי הלימוד."10
נ. אלדריג' ואיאן טאטרשל (Tattershall ) הציעו את הפרשנות החשובה הבאה לסוגיה זו:
"העובדה שסוגים אינדיבידואליים של מאובנים נשארו זהים בכל משך הופעתם בתיעוד המאובנים הייתה ידועה לפליאונטולוגים זמן רב בטרם פרסם דארווין את ספרו. דארווין עצמו...ניבא שהדורות הבאים של פליאונטולוגים ימלאו את הפערים בעזרת מחקר שקדני... 120 שנות מחקר פליאונטולוגי הבהירו בפסקנות שתיעוד המאובנים לא יאמת חלק זה בניבוייו של דארווין, ושהבעיה איננה נעוצה בדלות התיעוד. תיעוד המאובנים מוכיח בפשטות שהניבוי מוטעה."
התצפית המוכיחה שמינים הם למעשה ישויות שמרניות ויציבות להפליא לאורך תקופות זמן ממושכות משולה, בכל מאפייניה, לסיפור "בגדי המלך החדשים": כולם ידעו את האמת אך העדיפו להתעלם ממנה. פליאונטולוגים שניצבים בפני תיעוד עקשני שממאן במפגיע לאשר את דפוס הניבויים של דארווין, פשוט מסיטים את מבטם לכיוון אחר."11
הפליאונטולוג האמריקני, ס. מ. סטנלי (Stanley ), תיאר כיצד עובדה זו, שנחשפה בתיעוד המאובנים, נתקלת בהתעלמות מצד הדו?ג?מ?ה הדארוויניסטית שחולשת על העולם המדעי, וכיצד גם אחרים מקבלים עידוד להתעלם ממנה:
"תיעוד המאובנים המוכר אינו תואם, ומעולם לא תאם, לרעיון ההדרגתיות. הדבר הבלתי רגיל הוא, שמבעד למגוון נסיבות היסטוריות, אפילו ההיסטוריה של ההתנגדות טושטשה...רוב הפליאונטולוגים חשו שהראיות שנחשפו פשוט סותרות את הדגש של דארווין על שינויים איטיים, דקים ומצטברים, שמובילים לתמורות של המינים...הסיפור שלהם הודחק."12
הבה נבחן כעת ביתר פירוט את האמת הזו שנחשפת על ידי תיעוד המאובנים ושזכתה עד כה "להדחקה". |
